.png)
אז בהמשך לדיון לגבי מדידות (רוב הדעות היו בעד שיתוף קצת נתונים של מדידות), החלטתי לשתף מידי פעם, מעט סיפורי הצלחה (בתנאים שלי).
אני חייבת להגיד שלדעתי, ירידה בהיקפים, באחוז שומן, או בהיקפים, לא מייצגת הצלחה.
לדעתי הצלחה מתבטאת בעומק התהליך. כמה השינויים טבועים עמוק באורח החיים שלכם?
איך מערכת היחסים שלכם עם אוכל?
האם אתם מרשים לעצמכם לאכול הכל ובמידה?
או שעדיין יש לכם מחשבות על "מותר" ו״אסור״?
האם אתם יודעים לאהוב ולהתייחס לגוף שלכם בכבוד, גם אם אתם לא במשקל ה"יעד" שהצבתם לעצמכם?
התשובות לשאלות האלה יכולות לרמוז לנו, אם התהליך היה מוצלח או לא.
אני רוצה לספר לכם על תהליך מוצלח שמטופלת שלי עברה. היא הגיעה אליי קצת לפני גיל 18, ומרחוק!
נערה מלאת מוטיבציה, שמחת חיים, ומוכנות להקשיב וללמוד איך לייצר מערכת יחסים בריאה וחיובית עם אוכל ועם הגוף שלה. דיברנו על פעילות גופנית וגם חיפשנו ביחד מקום מקצועי באזור שלה, שבו תוכל לבצע פעילות גופנית שהיא תהנה ממנה ותקדם את הבריאות והמטרות שלה.
היה הייתה מגיעה אליי בתחבורה ציבורית (ולא בקו אוטובוס אחד). תמיד בזמן, תמיד בפתיחות ובכנות. למדנו ביחד על רעב ושובע, על גיוון, על קבוצות מזון, על איך להפסיק להתייחס לאוכל כ״רע״ ו״טוב״ והתוצאות הגיעו. לאט לאט ובזהירות.
החלק הכי מעניין בתהליך, הוא שלפני הפגישה ה-12 שלנו, היא התגייסה.
אז בפגישה ה-11 , דיברנו על הנחיות לתזונה בצבא וקבענו שנפגש אחרי שנדע איפה היא תוצב, ומה יהיו האפשרויות שלה להתארגנות מבחינת האוכל. לפני הפגישה ה-12 היא אמרה לי ״לינה, נראה לי שעליתי הכל בחזרה, היה לי מאוד קשה להסתדר פה מבחינה תזונתית ולא היו הרבה אפשרויות״ (בגלל שהיא כן מעוניינת שנבצע מדידות, ההסכם היה שהמדידות יהיו רק אצלי והיא לא תשקל בבית).
בפגישה ה-12 (שהייתה בפער קצת גדול בגלל הגיוס), היה לי חשוב להוריד את הפוקוס מהמדידות, ולדבר קצת על מה כן היא הצליחה להקפיד עליו. מתברר שהיו לא מעט דברים ש״ישבו״ אצלה טוב בראש, והיא הצליחה להקפיד עליהם, גם בתנאים לא פשוטים.
כשנמדדנו, והיא ראתה שיש רק קצת עליה במשקל, היא שמחה מאוד. היא שמחה כי היא הבינה שהשינוי שהיא עשתה הוא מספיק עמוק בשביל ״לשמור״ עליו גם בתנאים לא אופטימלים וכי היא הרגישה שיש לה את הכלים להמשיך ולשמר את השינוי הזה. כבר אמרתי שאני אוהבת את המטופלים שלי?
